בשנת 1956 קיבלה צריף ששימש אותה כסטודיו, גם התנור הופעל. הקיבוץ הכיר ביכולתיה האומנותיות ואיפשר לה שעות עבודה בסטודיו כחלק מהשעות במסגרת יום העבודה. בשנים הראשונות כיירה ג'ין בחומר "אדמית" (Earthenware), הנשרף בטמפרטורה של עד 1100 מעלות. ב־1959 עברה ליצור בחומר "אבנית" (Stoneware) הנשרף בחום של 1200 מעלות. תנור הגז נרכש ב־1969. השרפה בגז הגיעה עד 1260 מעלות. הליך הרידוקציה גורם לשינוי בצבעים. מיומנות הקדר בהליך זה דורשת ניסיון וידע רב (הגז, כמו גם שרפה עם עצים, גורם להוצאת חמצן מתחמוצות המשמשות בקרמיקה, סוגי ברזל שונים אשר נמצאים גם בסוגי החמר וגם בגלזורות). ביכולתה של ג'ין להשתמש בגלזורות שונות ולהעמיד את הכלים בסידור המתאים בתנור, הצליחה להביא לזיגוג המתוכנן. מדי פעם היו כשלונות ולעיתים היו הפתעות מקסימות ביופיין.

אחרי שורה של נסיונות הצליחה ג'ין להרכיב סוג של חמר, אשר התאים ליכולות ולתפיסה היצירתית שלה. חמר זה, נקרא על שמה "ג'ין", ושווק לקרמיקאים.