From the

Newspaper

פרסומים מן העיתונות

מאת רחל שרון, תאריך?

״הקיבוץ מספק לעיר לא רק חקלאות, אלא גם אמנות״.
בדברים אלה פתח השר מרדכי בנטוב את התערוכה של ג׳ין
מאיר, אמנית הקרמיקה מקיבוץ עין השופט, שנפתחה בחנות לחפצי אמנות ״בת־שבע״ בתל אביב. ג׳ין מאיר נולדה בלונדון ולמדה ציור וקרמיקה בבתי ספר לאמנות בצ׳לסי ובקמברייל.
בשנת 1951 עלתה עם בעלה לארץ והשניים השתקעו בקיבוץ עין השופט, שם הם יושבים עד היום ושם גם נולדו שלושת ילדיהם.

לאחר שנתקבלה כחברה, ניתנה לה להקים בית מלאכה לקרמיקה. כיום מהווה עבודתה ענף מכניס לקיבוץ, אולם בתחילה היה הדבר קשור במאמצים והוצאות רבות, והאמנית מעריכה את הסבלנות והעזרה שניתנו לה. מאז התיישבה בקיבוץ זנחה ג׳ין מאיר את הציור והיא עוסקת בקרמיקה. עבודתה מתחלקת בין הוראת אמנות במוסד החינוכי של הרי אפרים, ארגון חוגי חובבים, קורסים קצרים למורים לקרמיקה והשתלמויות קיץ למורים באורנים. בעבודת הוראה עושה היא שלושה ימים בשבוע. את שאר זמנה מקדישה היא ליצירה.
בעלה מתעניין בעבודתה, מייעץ ומבקר. שלושת ילדיה מגלים, כנראה, נטיות ללכת בדרך אמם. ראינו מחרוזת קרמיקה מעניינת שלבשה ג׳ין, שעשתה תמר, בתה בת השלוש־עשרה.

את ההשראה לעבודה שואבת האמנית מחיי הקיבוץ ומהטבע. חומרי הגלם שהיא משתמשת בהם מאפשרים לה לקבל צבעים וטקסטורות שהיא רואה בסביבה, על פני האדמה ובתוכה.
עבודותיה משווקות בארץ ובחו״ל, בעיקר בארצות הברית. במארס 1962 ערכה ג׳ין מאיר תערוכת יחיד ראשונה בתל אביב.
היא גם השתתפה בתערוכות בין־לאומיות באיטליה, גרמניה, דרום אמריקה וארצות הברית
ובתערוכות שונות ברחבי הארץ.
התערוכה תהיה פתוחה כחודש ימים. חובבי עבודת הקרמיקה ימצאו בה ודאי עניין רב.

קדרית מעין השופט, תאריך

ג׳ין מאיר חושבת וחיה את האובניים שעה שהיא מספרת על
עבודתה בקדרות. נינוחה בכורסה, נראה שגופה, ובעיקר אצבעותיה, צומחים עם המילים. האובניים והקדרות נהיים מוחשיים, צבעי האדמה שלהם וצורתם העגולה, הראשונית,
אומרת חיים. מדבריה צומחת שלמות האדם, גופו ויצירתו. מין קדרה קלאסי שקוויה, גווניה ושימושה, חד הם. ״יש בקדרות קשר לאדמה, היא כמו צומחת ממנה. רציתי להישאר בקיבוץ, כי רק שם נצר קשר תת־הכרתי עם האדמה״.

הקשר השורשי עם האדמה הוא שעודד את ג׳ין ובעלה, שעלו לפני 20 שנה במסגרת גרעין מאנגלית, להישאר בעין השופט. דומני שיש משהו…

קדרות של ג׳ין מאיר…

נדרש ממנו לשמור על ביצוע מעולה״. כמעט בכל חדר ישנן יצירות
של ג׳ין. החברים קונים את הקדרות ופסלי החיות כמתנות. ״למזלי, יש לי מגע ישיר עם הקהל שלי. החברים מרגישים בשותפות מסוימת אתי״.
חדר האוכל, למשל, מהווה רקע ליצירות פיסוליות שונות של ג׳ין. יש שם, בין השאר, קיר קרמיקה ופסל המורכב מאבנים ירקרקות המשמש כבסיס לקקטוס דוקרני.
גם בית הקיבוץ הארצי הוא תפאורה ליצירותיה הפיסוליות. מה עם הדור הצעיר בקיבוץ, זה שהתחנך בסביבה מוגנת וחמימה כל כך, האם הוא מגלה התעניינות באמנות, האם הוא מוכן להיאבק כדי
להתפתח? ״החינוך בקיבוץ דומה לחינוך בעיר. יש בו מעט עידוד אמנותי.
גם העובדה שצעירים חיים תמיד בקבוצה, מפריעה להם לפתח אישיות אינדיווידואלית הנחוצה לאמן. הם אף פעם לא נמצאים לבד, אינם יכולים…